נשירת שיער מתחילה באובדן מספר רב של שערות ביממה בקצב העולה על קצב גדילת השערה, כך שבסופו של דבר עשויים להיווצר איזורים דלילים בשיער ועד התקרחות של ממש. גורמים לנשירת שיער הם רבים ומגוונים וכוללים נטייה גנטית או משפחתית, שימוש בחומרים ותרופות הפוגעים בזקיק השערה וכן זיהומי קרקפת המפריעים לצמיחת שיער תקינה (בעיקר פטרת של הקרקפת).
גורמים נוספים הינם מצבים רפואיים נוספים המלווים בשינויים בשיער ובעיות בריאותיות, נשירת שיער, כגון חסרים תזונתיים, תת-תזונה, הפרעות הורמונאליות, הריון ועוד. המונח הרפואי המתייחס לנשירת שיער נקרא אלופציה (alopecia).
מנגנון צמיחת השערה
שלבי צמיחת השערה בקרקפת מחולקים לשניים עיקריים: שלב הגדילה, נקרא anagen ומשכו כשנתיים-שלוש. בזמן זה השערה גדלה בקצב של כ-1 ס"מ בחודש. שלב המנוחה, נקרא telogen ואורכו כשלושה-ארבעה חודשים, כאשר בזמן זה השערה אינה צומחת באופן אקטיבי.
בסיום שלב המנוחה השערה נושרת ושערה חדשה מתחילה לגדול במקומה. אדם מאבד בממוצע כ-50-100 שיערות קרקפת ביממה וזהו המצב הבסיסי התקין.
מאפיינים של נשירת שיער
הסוג הנפוץ ביותר של נשירת שיער הוא מסוג אלופציה אנדרוגנית, כלומר נשירת שיער גברים. סוג זה מאופיין בהתקרחות שמתחילה בקודקוד הקרקפת וממשיכה בנסיגת קו השיער באזורים הקדמיים עד להתקרחות חלקית או מלאה. סוג נוסף הינו נשירת שיער נשים, המאופיין בהידקקות של השערות עם השנים, עד למצב של שיער דליל וקצר יותר, בעיקר באזורי קרקפת עליונים מרכזיים.
שני סוגים אלו הינם העיקריים, הם מתרחשים אצל כשליש מהגברים והנשים במהלך חייהם ולרוב נותרים קבועים. בניגוד לכך, קיימת נשירת שיער נקודתית- alopecia areata, כך שנוצרים אזורי התקרחות מפוזרים באופן אקראי בקרקפת. לרוב מדובר בנשירת שיער זמנית בלבד.
במקרים חמורים נשירת שיער מסוג זה יכולה לערב אזורים נוספים נרחבים בגוף. נשירת שיער זמנית יכולה להיווצר אף עקב מצב שנקרא telogen effluvium – מדובר במצב פתאומי, המחריף בעת מחלה או עקב מתח נפשי או גופני מוגבר. תרופות הפוגעות בתאי השערה יכולות להביא לנשירת שיער מסוג anagen effluvium, בו נפגעות שיערות בעת צמיחתן האקטיבית.
טיפולים בנשירת שיער
נשירת שיער מהווה אתגר טיפולי לא פשוט. מובן כי במידה וישנו חשד לגורם אקטיבי לנשירת השיער, כגון תרופות או חוסרים תזונתיים, יש לטפל בהם באופן מיידי למשל על ידי הפסקת התרופה, נטילת התוספים התזונתיים הרצויים או על ידי טיפולים אלטרנטיביים שונים. רק לאחר מכן במידה וללא שיפור ניתן לפנות לכיוון של טיפולים ספציפיים המכוונים לנשירת שיער.
חסרים תזונתיים מסוג חלבונים, ברזל, אבץ וויטמינים כגון- B12 וחומצה פולית, ניתנים למדידה בבדיקות מעבדה פשוטות, ובמידה ומתגלה חוסר ניתן ליטול אותם באופן יומיומי כתוסף לדיאטה. כמו כן, ניתן להשתמש במוצרי שמפו לנשירת שיער ושיער דליל המיועדים בדרך כלל לטפל בבעיה ספציפית בעור הקרקפת כגון קשקשת, פטרת ועוד.
אושרו מספר תרופות לנשירת שיער והן:
- מינוקסידיל– תכשיר נוזלי המיועד לשימוש מקומי בקרקפת כטיפול באלופציה אנדרוגנית.
- פרופסיה– תרופה הנלקחת בכדורים, חדשה באופן יחסי, ומיועדת לעצירת ההתקרחות במנגנון עיכוב הורמונאלי. תרופה זו אינה מאושרת לשימוש על ידי נשים.
- סטרואידים- ניתנים כיום בצורה של כדורים במקרים חמורים, זריקות מקומיות ומשחות והם מיועדים לטיפול בעיקר באזורים דלילים בתפזורת באופן ישיר באזור הפגוע (alopecia areata).
פתרון כירורגי לנשירת שיער
האפשרות המקובלת במקרים של כישלון טיפולי שמרני בתרופות ובתכשירים שצוינו, הינה אפשרות ניתוחית, למשל השתלת שיער באזורי הקרקפת הדלילים. קיימים כיום מגוון רחב מאד של שתלי שיער המתאימים לטיפול בהתקרחות מקומית או נרחבת.
אפשרות ניתוחית נוספת שקיימת, אולם אינה מאד נפוצה ונחשבת יחסית "עתידנית", הינה באמצעות הסרה של חלקי קרקפת פגועים ומתיחת הקרקפת, כך שתהיה צמיחת שיער תקינה חדשה באותם אזורים (scalp reduction).
עור הקרקפת אמנם עבה יותר מאזורים אחרים בגוף, אולם עדיין מדובר באיבר פלסטי, אשר יכול להימתח ולהשתנות בקלות יחסית ולקבל צורה חדשה באופן הנדרש. לעתים ניתן לבצע שילוב של שני הניתוחים, ובעתיד ככל שיצטבר ניסיון רב יותר בביצוע ניתוחים אלו, סביר כי יהיו פופולאריים יותר בקרב המטופלים.
