נשירת שיער הינה תופעה הנפוצה בעיקר בקרב נשים וגברים בגילאים מבוגרים, אך למרות זאת אינה פוסחת על הגילאים הצעירים יותר- ילדים. נשירת שיער בקרב ילדים יכולה להיגרם באופן טיפוסי על ידי אחד מחמשת המצבים הבאים: אלופציה אראטה (התקרחות מקומית), פטרת הקרקפת, התקרחות גרירתית, טריכוטילומניה (תלישת שיער כפייתית) או בריחת טלוגן(התקרחות כתוצאה ממתח קיצוני).
פטרת הקרקפת (גזזת הקרקפת)
פטרת הקרקפת הינה מחלה הנגרמת על ידי זיהום פטרייתי של העור בקרקפת, בגבות ובריסים, עם נטייה לתקיפת זקיקי השיער. המצב נגרם בעקבות פטרייה החודרת לזקיק וגורמת לשבירת השיער.
הנשירה במצב זה הינה בצורה מעוגלת ומאופיינת בנקודות שחורות במקומות בהם השערות נשברו, כמו גם קשקשיות וגירודים.
פטרת הקרקפת הינה מחלה מדבקת במגע ויכולה לעבור מילד אחד לשני באמצעות שיתוף מברשות שיער, כובעים, כריות ומגבות רחצה. פציעה מינורית בקרקפת לרוב מהווה פתח לפטרייה המיקרוסקופית.
קבוצת הסיכון למחלה כוללת ילדים בני 3-10, כאשר הסיכויים גוברים לכך בקרב בנים. זו אינה מחלה מסוכנת, אולם ללא טיפול מתאים היא עלולה לגרום לנשירת שיער משמעותית אשר עשויה להיות מלווה בנפיחות עדינה.
אלופציה אראטה
אלופציה אראטה היא דרך נפוצה נוספת לנשירת שיער חריגה בקרב ילדים, כאשר במרבית המקרים מדובר בהופעה פתאומית של אזור קירח אחד או יותר על קרקפת הילד. ילד הלוקה באלופציה אראטה מאבד שיער בטלאים מעגליים אשר יכולים להגיע לקוטר של חמישה ס"מ.
השיער בקצוות הטלאים דליל, אולם האזורים החשופים של הקרקפת נראים ומרגישים תקינים ללא קשקשיות או דלקת. ייתכנו מספר מועט של משטחים קרחים או איבוד מוחלט של שיערות הגוף.
אלופציה אראטה אינה מסכנת את החיים ומלבד התופעה, הילדים הלוקים בה חשים בריאים. עד כה הסיבה לנשירת השיער מהשורש נותרת ללא מענה. מה שכן ידוע הוא כי זהו אינו מצב מדבק הנגרם בעקבות אכילת מזונות מסוימים או כתוצאה ממתחים פסיכולוגיים, הפרעות היפראקטיביות או מתיחות.
למרבה המזל, השיער צומח בחזרה אצל למעלה מ80% מהילדים הלוקים באלופציה אראטה בתוך כשנה. באופן לא ברור, השיער החדש עשוי להיות לבן בהתחלה, אך עם הזמן הוא חוזר לצבעו הטבעי.
התקרחות גרירתית
סיבה נפוצה נוספת לנשירת שיער, במיוחד בקרב בנות הינה התקרחות גרירתית. השיער בגוף האדם הינו די שביר ואינו מגיב טוב להתקפות הכימיות ופיזיות שעליו לשאת בשם היופי.
ניפוח, סירוק, חפיפה, סלסול, החלקה, ייבוש וחמצון שיער באופן תדיר, יכולים לפגום משמעותית בשערות השבירות ולגרום לנשירתן, במיוחד סביב קו השיער ולאורך קדמת הראש וצדדיו. סגנונות איסוף השיער אשר מביאים למתיחתו, כגון קוקו הדוק, צמות, סיכות ראש וסלסול תמידי יכולים אף הם להזיק לשיער.
הטיפול המומלץ בהתקרחות גרירתית הוא לטפל בשיער בעדינות, פחות ככל האפשר, ולהשתמש בסגנונות טבעיים לעיצוב השיער. השיער בסופו של דבר יצמח מחדש, אבל בקצב איטי. זקיקי שיער פגומים לא מחלימים מהר כל כך ולעתים יכולים לחלוף למעלה משלושה חודשים בטרם ישובו לשלב הצמיחה שלהם.
טריכוטילומניה
טריכולטילומניה הינה התנהגות כפייתית בה הילד מושך את השיער. כתוצאה מכך נוצרים אזורים חריגים של נשירת שיער חלקית, לרוב בקרקפת אך לעתים גם בגבות ובריסים. הנטייה למשיכת השיער מתרחשת בדרך כלל כאשר הילד במיטה, לפני שהוא הולך לישון, או בזמן שהוא צופה בטלוויזיה או מכין שיעורים ולרוב בחוסר מודעות ההורים.
האבחון של ההתנהגות הכפייתית הזאת יכול להתבצע בבית הילד, באמצעות מעקב אחר שינויים בהתנהגות הילד כתוצאה מלחץ, מצבי מתח מתמשכים לטווח ארוך או ליקויים פסיכולוגיים רגשיים אצל הילד. הטיפול הטוב ביותר לטריכוטילומניה הוא להתעלם מההתנהגות הכפייתית למשיכת השיער ולהתרכז בנסיבות אשר הביאו את הילד למצב של חרדה, עצבנות או תסכול.
בריחת טלוגן
חום גבוה, מתח קיצוני או מחלה קשה עלולות לגרום לשערות שהיו בצמיחה טבעית, לעצור לחלוטין מתהליך הגדילה ולעבור למצב רדום. בין חודשיים לארבעה חודשים לאחר מכן, כאשר הילד חש טוב יותר והלחץ נשכח, השערות עשויות להתחיל לנשור.
נשירת השיער, שהיא למעשה נטישה המונית של זקיקי שיער מצמיחה לתרדמה, יכולה להימשך עד כששה שבועות. היא אינה מתבטאת כקרחת כללית או כאזורים קרחים בקרקפת, אלא מתבטאת בשיער דליל בקרקפת. בסופו של דבר יחזור השיער למצב תקין. תהליך של צמיחה חדשה, יכול להימשך בין שלושה לששה חודשים, כך שהשיקום עשוי להיות איטי במידה מסוימת.
