תרופות נועדו לטיפול במגוון מצבים בריאותיים, אך לעיתים הן עלולות להיות כרוכות בתופעות לוואי בלתי רצויות. תרופות מסוימות עשויות לתרום לצמיחת שיער עודפת, שינויים במבע או מרקם השיער, או להתקרחות.
נשירת שיער או התקרחות בעקבות טיפול תרופתי, עשויה להשפיע באופן משמעותי על ההערכה העצמית. החדשות הטובות הן כי ברוב המקרים ניתן לטפל במצב ברגע שמפסיקים לקחת את התרופה.
האופן בו טיפול תרופתי גורם להתקרחות
תרופות גורמות להתקרחות באמצעות הפרעה למחזור הרגיל של צמיחת שיער הקרקפת, הנמשך כשנתיים עד שש שנים, במהלכן השיער צומח. בשלבים אחרים, השיער נח, וכשהוא נושר, הוא מוחלף על ידי שיער חדש.
הצורה הנפוצה ביותר של התקרחות כתוצאה משימוש בתרופות מתרחשת בדרך כלל כחודשיים עד ארבעה חודשים לאחר נטילת התרופה. מצב זה גורם לזקיקי השיער לעבור לשלב המנוחה שלהם ולנשור מוקדם מדי. במצב זה, אדם סובל מנשירת כמאה עד 15 שערות ליום.
צורה נוספת היא נשירת שיער המתרחשת בשלב מחזור צמיחת השיער, כשהשיער צומח באופן פעיל. התרופות מונעות מהתאים, אשר מייצרים שערות חדשות, לצמוח כרגיל. סוג זה של נשירת שיער מתרחש בתוך מספר ימים עד שבועות לאחר נטילת התרופה.
המצב נפוץ ביותר בקרב אנשים הנוטלים תרופות כימותרפיות לסרטן חמור, הגורם לאנשים לאבד את רוב או כל שיער ראשם, כמו גם הגבות, הריסים ושיער גוף אחר. חומרת ההתקרחות כתוצאה מטיפול תרופתי תלוי בסוג התרופה והמינון, כמו גם הרגישות לתרופה.
סוגי תרופות הגורמות להתקרחות
סוגי תרופות שונים ורבים עלולים לגרום לנשירת שיער, וכוללים:
- תרופות אקנה המכילות ויטמין A.
- אנטיביוטיקה ותרופות נגד פטריות.
- תרופות נוגדות דיכאון.
- גלולות למניעת הריון.
- תרופות להורדת כולסטרול.
- תרופות המדכאות את המערכת החיסונית.
- תרופות לטיפול בסרטן השד וסוגי סרטן אחרים.
- תרופות לאפילפסיה.
- תרופות ליתר לחץ דם גבוה, כגון חוסמי בטא ותרופות משתנות.
- טיפולים הורמונאליים.
- מייצב מצב רוח.
- תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs).
- תרופות למחלת פרקינסון.
- סטרואידים.
- תרופות לבלוטת התריס.
- תרופות הרזיה.
תרופות כימותרפיות מובילות לסוג הנפוץ ביותר של התקרחות. תרופות אלו הורגות תאים סרטניים בגוף, ועלולות לגרום אף לנזק לתאים בריאים, כולל תאי שיער. השיער מתחיל לנשור בתוך שבועיים מתחילת הכימותרפיה וההתקרחות מתקדמת במהירות רבה יותר לאחר חודש עד חודשיים. נשירת שיער נפוצה וחומרה יותר בקרב חולים הנוטלים שילובי תרופות כימותרפיות, בהשוואה למטופלים המקבלים תרופה אחת בלבד.
יש לבחון את כל התרופות הנצרכות, ולדון לגבי תופעות הלוואי האפשריות שלהן עם הרופא או הרוקח. כאשר מתרחשת התקרחות כתוצאה מנטילת תרופה, קיים סיכוי טוב כי השיער יגדל בחזרה מעצמו לאחר הפסקת נטילת התרופה. אם עצירת התרופה אינה משפרת את ההתקרחות, יתכן שיהיה צורך לטפל בפרופסיה או מינוקסידיל, שהן תרופות לעצירת נשירת שיער, המסוגלות לעורר צמיחת שיער חדש.
טיפול בהתקרחות בכימותרפיה
אחת השיטות העשויות לסייע במניעת התקרחות במהלך כימותרפיה, היא היפותרמיה לקרקפת, הכוללת הצבת שקיות קרח על הקרקפת, למשך מספר דקות לפני טיפול כימותרפי, ובסביבות חצי שעה לאחריו.
קירור הקרקפת מפחית את זרימת הדם לזקיקי השיער, מה שמקשה על התרופות הכימותרפיות להגיע לתאי הזקיקים. הקירור מפחית אף פעילות ביוכימית, ובכך הופך את זקיקי השיער לפחות רגישים לנזקי התרופות. בעיה אחת עם שיטה זו היא הסיכון להישנות הסרטן בקרקפת, שכן אזור זה עשוי שלא לקבל את המינון המלא של התרופות, בשל הקירור.
לאחר טיפול כימותרפי, השיער בדרך כלל צומח בחזרה מהר מאוד, אך עשוי לשנות את המרקם. במקרים נדירים, השיער יישאר דליל גם לאחר הפסקת הטיפול. מינוקסידיל מסייע בצמיחת שיער המתעכב בצמיחה המחודשת. חלק ממטופלי הכימותרפיה חובשים פאה או כובע להסתרת נשירת השיער שלהם, עד שהשיער צומח בחזרה.
