השיער הוא חלק אינטגראלי מהגוף שלנו. כמו כל חלק בגופנו, גם הוא מגיב לשינויים ביולוגים ופיזיולוגיים בגוף. שינויים בשיער יכולים לנבוע ממחלות ממוקדות של השיער והעור, או להצביע על מחלות מערכתיות (systemic diseases) שמשפיעות על איברים רבים – ובכללם העור.
אובדן שיער, עודף שיער, שינויים במרקם ובצבע השיער יכולים כולם להיות סימנים מוקדמים או מאוחרים של מחלות רבות שאינן קשורות לשיער באופן ישיר. מה אפשר ללמוד מהשיער שלנו על מחלות שונות?
אובדן שיער
נשירת שיער – התקרחות, נקרא בשפה הרפואית אלופסיה (alopecia). אובדן שיער יכול להיות תוצאה של מחלות רבות ושונות – מלבד אובדן שיער הקשור לגיל ואובדן שיער המופיע בגברים כתוצאה של פעילות הורמוני המין הזכריים.
נהוג לחלק את ההתקרחות לשתי צורות שונות: הצורה הראשונה היא התקרחות צלקתית (scarring alopecia) שבה אובדים זקיקי השערה ומופיעה קרחת בוהקת, ללא שערות. זה מצב בלתי הפיך בדרך כלל. הסוג השני הוא התקרחות לא צלקתית –non scarring alopecia, שבה נשמרים זקיקי השערה.
מחלות שגורמות להתקרחות
מחלת הזאבת (lupus, SLE), מחלה אוטואימונית עם ביטויים רבים בעור, בכליות ובאיברים רבים בגוף, יכולה לגרום להתקרחות. שינויים בבלוטת התריס, שמשפיעה על קצב חילוף החומרים בגוף, גם הם יכולים לגרום להתקרחות לא צלקתית. נשירת השיער אינה פוסחת גם על הגיל הצעיר יותר – ילדים. כמו המבוגרים, גם נשירת שיער בקרב ילדים נגרמת בשל מחלות ובעיות רפואיות שונות, כגון: פסוריאזיס בקרקפת, פטרת הקרקפת, אלופציה אראטה וכדומה.
הן היפרתירואידיזם (פעילות יתר של בלוטת התריס, למשל במחלת גרייב), והן היפותירואידיזם (תת פעילות של בלוטת התריס, למשל במחלת האשימוטו) יכולים לגרום להתקרחות.
גם פגיעה בבלוטת יותרת המוח (היפופיזה), שמפעילה מערכות הורמונליות רבות בגוף, היא סיבה אפשרית להתקרחות. מחלת העגבת (syphilis) שכיום שכיחותה נמוכה יחסית, גורמת להתקרחות בשלבים מתקדמים שלה.
התקרחות צלקתית יכולה להיות סימן של גרורות ממאירות בעור. גרורות יכולות לפגוע באזורים מוגדרים בעור ובשורשי השערה, ולגרום להרס מוחלט שלהן.
גם מחלה דלקתית שנקראת סרקואידוזיס יכולה להוביל להתקרחות צלקתית. בסרקואידוזיס מופיעות תגובות מקומיות של מערכת החיסון, גרנולומות, ללא גורם או סיבה ברורה, במקומות שונים.
הגרנולומות מופיעות בעיקר בריאות, הכבד וגם בעור. בחולים שעוברים השתלת מח עצם, לעיתים קרובות מופיעה מחלה בה תוקף מוח העצם המושתל את גופו של החולה. מחלה זו מכונה, מחלת השתל כנגד המאכסן" (graft versus host disease), ונפוצה בה פגיעה בעור המלווה בהתקרחות, בגלל פגיעה בפעילות תאי הדם הלבנים ומערכת החיסון.
גורם זיהומי שנמצא בישראל ובים התיכון – מחלת הלישמניה (הידועה יותר כ"שושנת יריחו") יכולה לגרום לאובדן שיער במקום הנגוע.
תרופות שגורמות לנשירת שיער
תרופות מסוימות גורמות גם הן לאיבוד שיער. התרופות הידועות ביותר שגורמות להתקרחות הן תרופות כימותרפיות מסוגים שונים. מכיוון ששורשי השיער מכילים תאים המתחלקים בקצב גבוה, ותרופות כימותרפיות פגועות בעיקר בתאים המתחלקים במהירות, כמו תאים ממאירים, שורשי השערה והשערות בגוף הן נפגעות עיקריות מתרופות אלו. גם מחלה דלקתית שנקראת סקלרודרמה מביאה לפעמים להתקרחות.
כמובן – מחלות עור רבות: פטרת בקרקפת, מחלות בזקיקי השיער, חבלה מקומית – הן סיבות נפוצות מאוד לאובדן שיער. מחסור תזונתי (וגם עודף תזונה – למשל של ויטמין A), סוכרת, ועוד מחלות הן סיבות נוספות לשיער דליל.
עודף שיער
עודף שיער מופיע בשתי צורות – בפיזור המתאים לגברים (זקן ופנים, למשל) – Hirsutism, ובעודף שיער שאינו מתאים לתבנית גדילה גברית דווקא – hypertrichosis.
גדילת שיער בתבנית גברית אצל נשים מופיעה במחלות בהן יש הפרעה במאזן ההורמונלי, ובייחוד בשיווי המשקל של הורמוני המין.מחלת השחלות הפוליציסטיות (polycystic ovary syndrome) יכולה לגרום להופעת שיער בפיזור גברי.
גם מחלה מולדת, שגורמת ליצירת עודף של הורמוני מין זכריים בגלל בעיה גנטית – היפרפלזיה מולדת של יותרת הכליה (Congenital adrenal hyperplasia) מובילה לשיעור גברי בנשים. עודף שיער רגיל נמצא במחלות רבות, ומופיע לרוב בעקבות נטילת תרופות המשפיעות על גדילת השיער, כדוגמת minoxidil- תרופה כנגד יתר לחץ דם (המשמשת היום גם להתקרחות)/
מלבד שינויים אלו, מחלות שונות, ובייחוד מחלות אוטואימוניות, יכולות לגרום לשינויים בצבע השיער (מסיבות שאינן קשורות לגיל או הזדקנות). גם מרקמו של השיער משתנה במחלות שונות, כמו מחלות בלוטות התריס. השיער, כמו איברים רבים בגוף, צופן בחובו מידע רב גם על מערכות אחרות בגוף, ויכול להראות סימנים של מחלות שונות, שמקורן לאו דווקא בו.
